סרן
אלחנן רז רייזנר
בן בלומה ואפרים
נפל בכ"ח בחשון תשכ"ח · 1.12.1967
בן 24 בנופלו
״סרן אלחנן רז רייזנר, טייס רציני ואוהב חיים, שנפל בגיל 24״
בדבריו
״אל תדאג, אבא, הם לא יגיעו הנה״
סיפור החיים ביזכור
משפחה
בנם של אפרים ובלומה מבית-שערים. נשוי לאשה שהכיר בקורס הטיס, והם הקימו את ביתם סמוך לכפר ההורים. נפל והותיר אחריו בן שנולד לאחר נפלו.
מה אהב
למד את עניין הטיס בהתלהבות ובשקדנות רבה, והיה נוח לו להיות בין הנעורים בשמחת חיים ושובבות. אהב לבקר את הוריו בשבוע.
מה הניע אותו
רצון עז, רצינות ויסודיות בכל מה שעשה. הוא קיבל בטוב לב את האימונים המפרכים בחיל האוויר ושקע בלימודים בכל להט נפשו.
סיפור חייולקריאהסגירה
בן אפרים ובלומה. נולד ביום י"ד בכסלו תש"ד (11.12.1943) בבית-שערים. זה היה בשלהי מלחמת-עולם השנייה. ילדותו עברה עליו בתקופת מלחמת-הקוממיות. בבית-שערים למד את לימודיו היסודיים ובקרית-טבעון - את התיכוניים. תחילה אמר אלחנן ללמוד בבית-הספר החקלאי בנהלל אך כשהחליט ללמוד בתיכון שבטבעון עשה זאת ברצינות האופיינית לו. עוד משחר-נעוריו התבלטו בו שתי תכונות עיקריות: רצינות ויסודיות. הן בכל עבודה שעשה במשק היו טבועים בחותם התכונות הללו. היתה בו מזיגה מופלאה של רצון עז ורצינות מצד אחד והומור, ושמחת-חיים ושובבות-נעורים מצד שני. לצה"ל גויס באוגוסט 1962 ושירת בחיל-האויר כטייס. בהתלהבות יצירה ניגש לעניין זה. קרא חומר על הטיס בחוברות ובספרים וביסודיות רבה הגה ולמד את המקצוע ואכן כמה מאושר היה כאשר עבר את הבדיקות והמבחנים בהצלחה ונתקבל לקורס טיס. ההורים אמנם לא היו מאושרים בכך אבל הם לא ניסו לעכב בעדו מפני שידעו מה נחושה החלטתו ללכת בדרך זו. לא קלה דרכו בחיל-האויר ומלאה היתה אימונים מפרכים ולימודים רבים. אבל הוא קיבל את הכל ברוח טובה. בזמן שהיה בקורס הנווטים פקד אותו משבר נפשי קשה ובימים ההם פניו לא היו כתמול שלשום. אז התחיל לחשוב ולתהות על אדם ואלהים וזמן-מה התעניין גם בדת. אך עד מהרה התגבר על המשבר הזה ושקע בלימודים בכל להט-נפשו. חיל רב עשה בקורס אשר גמר בהצטיינות ובמסדר- הכנפיים היה החניך המצטיין והגיע לדרגת סגן. באותה תקופה מצא גם את אשרו בחיים והכיר את אשתו לעתיד - ואחרי שהתחתן הקים את ביתו סמוך לכפר-ההורים. מאז התהדקו הקשרים עוד יותר. הימים אז היו ימי מתח של תקריות-גבול, אך כל אימת שיכול הופיע עם חיוכו הטוב בעיניים. הוא ידע שההורים חרדים לו ובביקוריו היה מרגיע אותם. בימים שקדמו למלחמת ששת הימים, כאשר היה חשש מפני המפציצים המצרים, היה אומר: "אל תדאג, אבא, הם לא יגיעו הנה". כך התנהלו חייו וחיי-ההורים עד יום כ"ח במרחשון תשכ"ח (1.12.1967) - וההורים חיכו לו כדרכם מדי שבוע. אך אז נפל עם מטוסו מעל מפרץ סואץ. הניח אשה בהריונה ולאחר נפלו נולד לו בן. מאחר שגופתו לא נמצאה הוקמה לזכרו מצבה בחלקת-הנעדרים אשר בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ובמושב בו גדל בית שערים. משפחתו הוציאה חוברת לזכרו בשם "אלחנן".
החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.
מקום מנוחתו: אבן לזכרו הוצבה בבית העלמין הצבאי הר הרצל
